סושי – מזון מהיר או טקס?

ישראל כיום היא מעצמת סושי, יש דוכני סושי פתוחים לרחוב כמעט באותו מספר כמו דוכני פלפל. למעשה נדמה שסושי הפך למילה נרדפת למזון מהיר. די ברור איך הסושי קיבל פופולאריות כל כך גבוהה בישראל, מדובר מזון שניתן למכור במחיר לא גבוה במיוחד, הוא משביע ובריא ובמידת הצורך, נותן גם הילה של יוקרה ואנינות טעם. עם כל הפופולאריות של הסושי, שוכחים שמקור מדובר בטקס אוכל, עם דרך החיתוך המיוחדת והגלגול שהוא אומנות. ניתן לראות את זה קורה עד היום במסעדות הסושי היוקרתיות, איך הופכים אוכל לאומנות, איך כל רול הופך לעיצוב אומנותי מרשים בפני עצמו. (המשך קריאה…)

ללכת מהבית אל מסעדת הסושי הסמוכה לא נראה כמו מסע ארוך במיוחד. לא צריך לחצות מרחקים גדולים, להתגבר על סכנות, לחצות אוקיינוסים וימים, לטפס על הרים, לגבור על מכשולים, לעמוד בסופות ולשרוד סערות, לבלות זוגות של נעליים ולשחוק עד דק את מעיל המסעות. אבל ההליכה הקלה אל המסעדה הסמוכה ואכילת מנת סושי טעימה היא בעצם סיפור מסע: המסע של המאכל האקזוטי המיוחד הזה אלינו והמסע שלנו אליו.

סושי שכן לו בתרבות רחוקה, בארץ רחוקה, בזמן רחוק. היה אפשר להתחיל את הסיפור עם היו היה פעם סושי, בארץ רחוקה מאד, לפני שנים רבות מאד. (המשך קריאה…)

למרות שכיום המושג שוביניזם מתייחס על פי לשנאת נשים או לזלזול בהן, במקורו המושג הזה מבטא לאומנות, שנאה לעמים אחרים וקנאות לתרבות המקומית בצורה קיצונית. המקור למילה הזו הוא בשמו של חייל בצבא נפוליון שנקרא שובין שהיה ידוע בנאמנות המוחלטת שלו לקיסר ובמסירות המוחלטת שלו אליו שעלתה לו בלא מעט פציעות. שוביניזם מגיע בכל הטעמים ובכל הצורות אבל למרות שלא מעטים מביננו מחזיקים בדעות שוביניסטיות במידה כזו או אחרת, זה לא מונע מאיתנו ליהנות ממאכלים זרים שמגיעים מתרבויות רחוקות. דוגמא מצוינת לכך היא הפופולאריות של סושי אפילו בקרב אלה שמקפידים על לאומנות קיצונית יותר או פחות. (המשך קריאה…)